החלטה בתיק בש"א 191280/04

1.       זוהי בקשה להתיר לנתבעות להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים במוסד לביטוח לאומי (להלן: "הועדה") שקבעה בהחלטתה מיום 5.8.04 כי לתובעת  נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין תאונת דרכים מיום 25.3.03 שהוכרה גם כתאונת עבודה.

הנתבעות עותרות להשיב על כנו את מינויו של פרופסור אריאל הלוי שמונה בעבר על ידי בית המשפט כמומחה רפואי לבדיקת התובעת ולחילופין למנות מומחה אורטופד אחר לבדיקת התובעת.

2. רקע עובדתי

התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 25.3.03. כתוצאה מן התאונה נגרמו לה חבלת ראש, שברים בצלעות, פנאומטורקס עם קונטוזיה ריאתית, חבלת בטן ושברים באגן. בהיות התאונה גם תאונת עבודה, הגישה התובעת לנכות מעבודה למל"ל.

המל"ל מינה מומחה מטעמו, את ד"ר שוורצנברג, כירורג. לאחר בדיקת התובעת ועיון בממצאי בדיקת C.T  בטן שנערכה לבקשתו, קבע ד"ר שוורצנברג, כי לא נותרה לתובעת נכות בתחום הכירורגי כתוצאה מן התאונה.

ועדה רפואית מיום 10.12.03 קיבלה חוות דעת ד"ר שוורצנברג כי לא נותרה נכות לתובעת בתחום הכירורגי. בתחום האורטופדי נקבעו לתובעת 100% נכות זמנית מיום 25.6.03 ועד 26.7.03 ו- 10% נכות זמנית מיום 27.7.03 ועד 31.3.04.

התובעת הגישה ערר לועדה רפואית לעררים. לעררה צרפה את חוות דעתו של ד"ר טנצמן, אורטופד, אשר ערך את חוות דעתו מטעמה, וקבע כי לתובעת 10% נכות צמיתה בתחום האורטופדי, כתוצאה מן השבר ברמוס פוביס.

ועדת העררים קבלה את הערר תוך הסתמכות על חוות דעתו של ד"ר טנצמן, וקבעה בהחלטתה מיום 5.8.04 כי לתובעת 10% נכות בתחום האורטופדי בגין השבר באגן, וכי לא נותרה לה נכות בגין השברים בצלעות.

3.                   התביעה דנן הוגשה ביום 13.8.03. לאחר הגשת התביעה, מונה מומחה בתחום הכירורגיה, פרופ' בן - ארי גור, אך מינויו הוחלף על ידי פרופ' הלוי.

ביום 14.12.03 הודיע ב"כ התובעת כי התובעת פנתה למיצוי זכויותיה במל"ל, ועל כן מינויו של פרופ' הלוי בוטל בהחלטתי מיום 12.1.04.

כאמור, ביום 5.8.04 קבעה ועדה לעררים במל"ל כי לתובעת נכות צמיתה בשעור של 10% לפי סעיף 35 (1) ב'. הועדה לעררים ציינה כי אין מקום להפעלת תקנה 15.

4. הדין

סעיף 6 ב' סייפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן:" חוק הפיצויים") קובע את המנגנון של הבאת ראיות לסתור -

"בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים  מיוחדים שיירשמו".

נפסק כי ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין מיועד למקרים חריגים  ומיוחדים . בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה:

א.                  טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות שעל פי דין אחר, היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא.

ב.                  טעמים עובדתיים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי.

(ראה: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חב' לביטוח בע"מ  פ"ד לט (4) 505

 ע"א 5779/90 " הפניקס הישראלי" חב' לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77 , אליעזר ריבלין , תאונת  הדרכים , סדרי דין וחישוב הפיצויים , מהדורה חדשה ומעודכנת עמ' 495,494).